חלוץ הסינטיסייזר גרשון קינגסלי הלך לעולמו בגיל 97.
כשהייתי ילד מכור למצעד הפזמונים הלועזיים של גלי צה"ל, צץ לפתע סינגל עם סאונד חדשני ועתידני, כולו על טהרת סינטיסייזרים עם סיקוונסים היפנוטיים ומצד שני שיר פופ מוחלט.
זה היה פופקורן של גרשון קינגסלי' בביצוע של Hot Butter.
עד לאותו רגע, השימוש בסינטים במוסיקה פופולרית היה רציני וגרנדיוזי והפך לצליל המרכזי של מפלצת הפרוג או שהיה נסיוני ואוונגרדי.
גרשון (יחד עם ז'אן ז'אק פרי), בחר בכיוון הקל, המענג של הצלילים הסינטטים ובריתמיקה המתוכנתת-המהפנטת ובכך ייצר את הבסיס הקונספטואלי לפופ האלקטרוני של שנות השמונים ועד היום.
קינגסלי היה מהראשונים שהשתמשו בסינטים של בוב מוג, שהתלהב מאד מכך ואף נכח בקונצרט פורץ הדרך של הרביעיה של קינגסלי – First Moog Quartet – בקארנגי הול בניו יורק.
קינגסלי היה "משלנו" ועלה לארץ מגרמניה עם משפחתו. הוא חי בקיבוץ עין חרוד, לפני שעבר לארצות הברית שם חי ועבד כל חייו.
לפעמים אני מרגיש שהזדקנתי וכבר לא אחווה את ההתרגשות של להיט שכובש את העולם.
ואז זה קורה ומשום מקום מגיח לאוויר להיט פופ ייחודי שכובש כל גיזרה, מדגים את הדרך בה יוצרים ומפיקים היום שירים ומציג את הדרך החדשה בה מתנהלת תעשיית המוזיקה הפופולרית.
הדוגמה הנוכחית הוא Old Town Road של הראפר הצעיר Little Nas X, על שלל גירסאותיו, בעיקר זו המשותפת עם Billy Ray Cyrus שהצליל שלו והסיפור מאחורי יצירתו והפצתו הוא לא פחות ממרתק.
אני עוקב בקביעות אחר מצעד הלהיטים האמריקאי שמפרסם מגזין התעשייה Billboard ושם לב לאחרונה לשני טרנדים כמעט בלעדיים בסאונד של השירים המאכלסים את המצעד. הראשון הוא כמובן הטראפ. קשה להתחמק מה-HiHat של מכונת התופים ה-TR808 שמדלג בין שמיניות לחלקי 64 ומגדיר את הסגנון. אם מקשיבים לטופ טן האמריקאי ברצף, זה נשמע כמעט כמו ביט אחד ארוך, בטמפו כמעט זהה.
הטרנד השני הוא הקאנטרי-פופ החדש. השירים כולם בסולם D או G כי כך הם נכתבים על גיטרה. זה מזכיר לי משאפ מדהים שמישהו עשה לפני חמש שנים וערך שישה שירי קאנטרי שונים בפרוטולז. שווה האזנה.
מה שמעניין הוא שבקאנטרי-פופ החדש יש יותר ויותר פזילה לכיוון הטראפ, וגם שם מתחילים לשמוע קלאפס של 808 ואפילו את ההייהאט הבלתי נמנע. היה זה רק עניין של זמן עד ששני הסגנונות יתמזגו אחד בשני. מדובר בהתנגשות טקטונית בין גזעית.
ליטל נאס אקס היה בן 19 כשנשר מהקולג׳ בג׳ורג׳יה והתחיל לפרסם סרטונים הומוריסטים קצרים ברשת. בדצמבר האחרון הוא הקליט ושחרר בעצמו את השיר Old Town Road. כאן נכנס לתמונה השותף הראשון של נאס ליצירה ולא פחות חשוב, לתמלוגים העצומים שזורמים בימים אלה.
Young Kio, בחור הולנדי בן 19 גם כן, התחיל לייצר בגיל 16 ביטים באמצעות תוכנת FL Studio שקיבל במתנה מחבר. לרוקרים שבינינו אסביר שה-Beat הוא בעצם ה׳פלייבק׳ של שיר היפ הופ והמפיקים יוצרים אותם כדי שראפרים יבצעו עליהם את החריזה שלהם. קיו התחיל למכור את הביטים שלו ברשת ב-20$ לחתיכה וכשהצליח לחסוך 180$, פתח חשבון ב-Beatstars, אתר שבו מפיקים מציעים ביטים שלהם למכירה. אחד הביטים של קיו תפס את אוזנו של ליטל נאס. הביט מורכב ממקצב של 808, עם תפקיד בס שמנוגן על ידי קיק של 808 בכיוונים שונים ומארבעה אקורדים מסומפלים של בנג'ו. כאן נכנסים לתמונה שני שותפים חדשים ומפתיעים: טרנט רזנור מנהיג להקת Nine Inch Nails ושותפו Atticus Ross. קיו סימפל את הבנג׳ו מקטע נידח של NIN בשם 34 Ghosts IV. ליטל נאס אקס קנה את הביט ב-30$. לו היה משקיע עוד כמה עשרות דולרים, היה יכול נאס להיות עשיר בעוד מיליון או שניים.
איך זה קורה? אתר ביטסטארז מציע כמה רמות מחירים לביטים כשכל רמת מחיר מאפשרת זכות מלאה יותר בשימוש וברווחים שעשויים להיווצר מהשימוש בביט. 30$ היקנו לנאס זכות למכור עד 3,000 עותקים מהשיר, זאת למזלו הרב של קיו שהפך לשותף בזכויות בשיר יחד עם רזנור ורוס.
אולד טאון רואד הפך מהר מאד לויראלי ונכנס בסערה למצעד הלהיטים האמריקאי ואפילו למצעד הקאנטרי. אבל אז הודיעו מנהלי בילבורד שהם מסירים את השיר ממצעד הקאנטרי כי "הוא לא כולל מספיק אלמנטים של שיר קאנטרי". כמובן שההחלטה הזו הריחה מגזענות ויצרה מיד שערוריה גדולה, אבל אז הגיע להצלת המצב האביר על הסוס הלבן, השותף המפתיע הבא, זמר הקאנטרי הוותיק, בילי ריי סיירוס, שמוכר כיום בעיקר כאביה של מיילי סיירוס. בילי ריי הציע לנאס להקליט איתו גירסה של השיר. הגירסה הזו הפכה בין לילה ללהיט ענק שובר שיאים, שנכון לימים אלה מבלה כבר 14 שבועות בראש המצעד האמריקאי.
לפני כשבועיים הופיעו נאס וסיירוס במה שנראה כהופעת נצחון מרגשת בטקס חלוקת פרסי המוזיקה השחורה האמריקאית. לשלוש דקות התמזגו להן תרבות הקאבוייז עם תרבות ההיפ הופ, עם רקדנים ורקדניות שחורות ולבנות ובעיבוד מרשים שכלל הבלחות הרמוניות אלינגטוניות.
בשבוע שעבר יצא נאס מהארון ואמר שהוא מקווה שהיציאה שלו תחולל שינוי בעולם המוזיקה, בעיקר בקהילות השמרניות של הקאנטרי וההיפ הופ.
שימו לב כמה אירועים והתרחשויות אמנותיות, עסקיות ופוליטיות קרו סביב שיר פופ פשוט בן ארבעה אקורדים. זה הכח והיופי של הפורמט המוזיקלי הזה באורך 3 דקות שממשיך להסעיר את העולם ואותי.
אני שמח לשחרר היום את שיר הנושא מתוך האלבום החדש שלי שייצא ממש עוד מעט, "כך הולך הרוח".
יהלי סובול ואני כתבנו את "כך הולך הרוח" לפני כמעט ארבע שנים, במהלך ״צוק איתן״, במסגרת סדנת כתיבה של שלושה שבועות בה נכתבו מרבית שירי האלבום החדש.
גל כהן הקליט באולפן שלי, טל ברגמן הגיע מאמריקה במיוחד לתופף, רודי ביינסין היא הזמרת האורחת ופיטר רוט שר איתה קולות רקע. משה לוי ואני ניגנו בגיטרות, סינטיסייזרים מודולריים, פסנתר ואורגן והפקנו מוזיקלית.
יהלי סובול מספר על התהליך המיוחד של כתיבת השיר:
"בקיץ 2014, ממש לפני ותוך כדי הימים הקשים של צוק איתן, יזהר ואני החלטנו לעשות ניסוי, אותו האמת אני רוצה לעשות הרבה שנים, להקים לנו מפעל זעיר לכתיבת שירים, שבו ניפגש מדי בוקר, אני בתפקיד התמלילן ויזהר בתפקיד המלחין, ופשוט נשב לעבוד ולכתוב שירים ביחד.
זו היתה חוויה חדשה לגמרי עבורי. השיר הראשון שנכתב, תוך כדי ההתרגשות של ההתחלה והפתיחות הגדולה שבאה עם הצעד הראשון היה 'כך הולך הרוח'. כיוון שלא היה לי שום ניסיון בצורת הכתיבה הזאת הרשיתי לעצמי להתפרע עם טקסט אסוציאטיבי וארוך. הגשתי את המילים לחדר השני של 'המפעל' שבו ישב יזהר עם גיטרה, במחשבה שיכול להיות שהטקסט הזה בכלל לא ניתן להלחנה. אבל יזהר הפתיע אותי, למיטב זכרוני עוד בהמשך אותו יום, עם הלחן המבריק הזה, שתפס בדיוק את מצב הרוח של המילים.
בהרבה משירי אני לא זוכר איך ומתי הם נכתבו, אבל השיר הזה תמיד יהיה בשבילי זיכרון חזק של רגע יצירתי מרגש".
סופשבוע של הופעות והפתעות!
29.6 צהרי שישי ✯ 29.6 ערב שישי ✯ 30.6 מוצש
כרטיסים: http://bit.ly/IzharAshdotZappaTLV
חשיפה ראשונה של שירים מהאלבום החדש לצד כל הלהיטים מכל התקופות.
ואורח מיוחד במיוחד ↫ פיטר רוט https://youtu.be/2GfnxuiyS5A
קמבודיה – קטע מתוך האלבום המתקרב ״כך הולך הרוח״
זמרת אורחת: רונה קינן Rona Kenan – רונה קינן
חמוש בכ-20 שירים חדשים אותם כתבתי עם יהלי סובול, התחלתי להקליט את האלבום החדש לפני כשלוש שנים. חיפשתי את המקום הנוכחי שלי כמוזיקאי וזה לא היה פשוט. אחרי שנים רבות של יצירה, קשה להשתחרר מהרגלים ישנים ולמצוא את השפה הנוכחית שלך כמוזיקאי.
בתחילת 2016, אחרי חצי שנה שבה לא נגעתי כמעט באלבום, מצאתי את עצמי חוזר לכלי הנגינה האלקטרוניים שלי. העליתי מהמחסן את הסינטים הישנים (חלקם בן למעלה מ-30 שנה) והתחלתי לחבר אותם אחד לשני. תשוקה מחודשת ליצירה החלה לבצבץ.
צללתי לתוך העולם המתחדש של הסינטיסייזרים המודולאריים ומצאתי השראה באקראיות ובתגובה הפחות צפויה של המערכת המופלאה הזו.
אחרי 30 שנה של עשייה מוזיקלית מול מסך מחשב, מצאתי את עצמי נוגע שוב במכשירים ובכפתורים שלהם, מתחיל תהליכים שהמשכם לא תמיד צפוי ונהנה מכל רגע של יצירה.
במשך כשנה יצרתי המון מוזיקה, ברובה אינסטרומנטלית. רק בתחילת 2017 התחילה היצירה החדשה להשתלב בשירים שלי.
בתחילה חשבתי להוציא שני אלבומים נפרדים, האחד אינסטרומנטלי והשני של שירים, אבל זו היתה מחשבה מלאכותית, שיווקית.
אחרי שהפרדתי שנים בין אני ה״זמר״ לבין אני ה״המוזיקאי״. הרגשתי שזו ההזדמנות שלי לאחד את השניים שהם אחד ולהגיש לקהל תמונה מלאה ומורכבת של המוזיקה שלי כפי שהיא היום.
